• ליצירת קשר וקבלת שיחת ייעוץ
    חייגו: 054-7622545
    או השאירו פרטים וניצור קשר!

    שם:

    טלפון:

    מייל:

     הצטרפות לרשימת תפוצה

  • יומן מסע, קורס אנטומיה אינטואיטיבית אוגוסט 2017 – היום הראשון

    ביום הראשון של קורס אנטומיה אינטואיטיבית לומדים על חיידקים, נגיפים, פטריות, טפילים, מתכות ורעלים אחרים. על פי ויאנה, מחוללי המחלות האלה מצליחים לחדור לגוף שלנו בין השאר בגלל חוסר היכולת שלנו להציב גבולות. מאחר שבקורס אנשים נוטים לקלף הרבה שכבות הגנה וקצת "להתערבב" אנרגטית, חשוב לויאנה שעד סוף היום המשתתפים יידעו להגיד 'לא' כשמשהו לא נראה להם, ויתחברו אחד לשני ממקום בריא, מכבד, אוהב באמת ולא תלותי, מרצה, מפצה.

    ויש גם עוד סיבה לכך שהקורס נפתח דווקא בנושא הזה. אחרת איך אפשר להסביר שבקורס שנועד ללמד איך לערוך סריקות גופניות ואיך פועלות מערכות הגוף שלנו יום שלם מוקדש לא למערכת גופנית אלא להבנת מערכת היחסים שלנו עם פולשים פוטנציאליים.

    כשאנחנו מטפלות, לפעמים, מבלי ששמנו לב לכך, אנחנו משרבבות את עצמנו ואת הדעות שלנו לתוך הטיפול, הכל בחסות מילות הקסם "קיבלתי מהבורא ש…" ואז אנחנו מצפות שהמטופלים שלנו יסכימו לדברים שאמרנו, מבלי להקדיש לכך מחשבה. לויאנה מאד חשוב שגם כשאנחנו חובשים את כובע המטופלים, עדיין לא נהיה יֶסְמֶנים אלא נפעיל את השכל הישר וניקח אחריות על הריפוי שלנו.20160210_062039_HDR
    חשוב לה גם שנזכור שכשאנחנו חובשות את כובע המטפלות, אנחנו לא הופכות לאלוהים והמטופלים שלנו אינם הופכים לאנשים חסרי אונים או רפי שכל שתלויים בנו, אלא אנשים גדולים שמבקשים קצת עזרה, ואנחנו כאן כדי להושיט אותה כמיטב יכולתנו.

    אני אוהבת את העובדה שכך נפתח הקורס. כבר מתחילתו אנחנו מבססים את המעמד שלנו כאנשים בוחרים שמנווטים את החיים שלהם, וכבר מההתחלה אנחנו לומדים ליצור יחסי מטפלת-מטופלת בריאים.

    להתראות בהמשך המסע.

    מעניין מה עוד נגלה.

    דרך הלב

    דרך הלבהספר "דרך הלב" מאת ג'ק קורנפילד מוגדר כ"מדריך לסכנות ולהבטחות שבחיים רוחניים".
    כך כותב ג'ק קורנפילד, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית ומאומני הויפאסאנה:
    "מאז שהתחלתי ללמד, ראיתי מה רב מספרם של התלמידים הטועים בהבנת התרגול הרוחני. מה רבים אלה המקווים להיעזר בו כדי לברוח מחייהם, או אלה שהשתמשו באידאלים ובשפה כדרך להימנע מכאביו ומקשייו של הקיום האנושי, כפי שניסיתי בעצמי לעשות, ומה רבים אלה שנכנסים למקדשים, כנסיות ומנזרים בחיפוש אחר פעלולי פלא.
    התרגול הפרטי שלי היה מסע כלפי מטה, בניגוד לדרך שאנחנו חושבים על חוויותינו הרוחניות.
    עשר השנים הראשונות של התרגול הרוחני השיטתי התנהלו בעיקר דרך המוח. למדתי, קראתי, ואחר כך מדטתי וחייתי כנזיר, תוך שימוש מתמיד במוחי להשגת הבנה. פיתחתי ריכוז וסמאדהי (רמות עמוקות של ספיגה מנטלית) וזכיתי לתובנות מסוגים רבים. היו לי חזיונות, התגלויות ומגוון התעוררויות עמוקות. כל הבנתי העצמית השתנתה לחלוטין וראיתי דברים בצורה חדשה ונבונה מתמיד. חשבתי שהתובנות הללו הן מטרת התרגול והייתי מרוצה מהתובנות החדשות שלי.
    כשחזרתי לארצות הברית כנזיר, כל זה התמוטט. תוך זמן קצר פשטתי את גלימתי. נרשמתי ללימודי תואר שני ובלילות עבדתי בבית חולים לחולי נפש. במקביל התחלתי גם מערכת יחסים אינטימית. אף על פי שחזרתי מהמנזר צלול, פתוח ובמצב רוח מרומם, גיליתי תוך זמן קצר, באמצעות מערכות היחסים שלי, שהמדיטציה עזרה לי מעט מאד ביחסי אנוש. רגשית הייתי עדיין בלתי בוגר ופעלתי מתוך אותם דפוסים של אשמה ופחד, קבלה ודחייה שהיו לפני הכשרתי הבודהיסטיתההבדל היחיד היה שעכשיו ראיתי את הדפוסים האלה ביתר בהירות. יכולתי להתרכז במדיטציה של נדיבות לב כלפי אלפי יצורים במקום אחר, אבל התקשיתי להתייחס באופן אינטימי לאדם יחיד כאן ועכשיו. השתמשתי ביכולות ההכרה שפיתחתי כדי להדחיק רגשות כואביםלעתים קרובות מדי לא הבנתי אפילו שאני כועס, עצוב, אבל, או מתוסכל עד זמן רב לאחר מכן. שורשי האומללות שלי במערכת היחסים לא נבדקו. היו לי כישורים מעטים להתמודדות עם רגשותיי, למעורבות רגשית או לחיים בתבונה עם חבריי ואהוביי. נאלצתי להעביר את כל התרגול שלי במורד הצ'אקרות, מן המוח אל הלב. התחלתי תהליך ארוך של רכישה מחדש של רגשותיי, של שילוב מודעות והבנה במערכות היחסים שלי, של למידה איך להרגיש את רגשותיי ומה לעשות עם הכוחות החזקים הפועלים בקשרים אנושיים.
    … עשיתי זאת על ידי בדיקת ההיסטוריה המשפחתית שלי והבאתי הבנה זו אל מערכות היחסים שלי בהווה. בסופו של דבר, כל זה הביא אותי למערכת יחסים עם אשתי, ליאנה. בהתחלה הקשר היה קשה. כעת אנו נשואים באושר והורים לבת מקסימה, קרוליין. בהדרגה הבנתי שעבודת הלב היא חלק בלתי נפרד מהדרך הרוחנית שלי.
    אחרי עשר שנים של התמקדות בעבודה רגשית ובהתפתחות הלב, הבנתי שהזנחתי את גופיכמו הרגשות, גם הגוף נכלל בתרגול הרוחני המוקדם שלי בצורה שטחית בלבד. למדתי להיות מודע לנשימה ולעבוד על הכאבים והתחושות בגופי, אבל בעיקר ניצלתי את גופי כפי שעושה זאת ספורטאי. התברכתי בבריאות טובה ובכוח ויכולתי לטפס על הרים או לשבת כמו יוגי על שפת נהר הגנגס עשר או עשרים שעות מבלי לזוז. יכולתי לאכול ארוחה אחת ביום כמו נזיר, וללכת מרחקים ארוכים ברגליים יחפות, אבל גיליתי שניצלתי את הגוף ולא חייתי בו. הוא היה בשבילי כלי להזין את חיי הנפש הרגש והרוח, להניעם ולהגשימם. כשחזרתי לחיות את רגשותיי באופן מלא, שמתי לב שגם גופי דורש תשומת לב אוהבת.
    … ככל שהתרגול הלך והתקדם במורד הצ'אקרות, הוא נעשה אינטימי ואישי. .הוא דרש עוד יושר ועוד תשומת לב בכל צעד שעשיתי. הוא גם נעשה משולב. האופן בו אני מתייחס לגופי איננו מנותק מהאופן בו אני מתייחס למשפחתי או למחויבות שיש לי ליצירת שלום על פני כדור הארץ."
    בדומה לג'ק קורנפילד, אני מבינה ששינוי מהותי בחיים הוא תולדה של מפגש אינטימי עם עצמנו. המפגש לא חייב להיות מייגע או מאיים. כמו שהוא ממשיך וכותב בספר:
    "תחילה תרגלתי ממקום של מאבק ומאמץ גדול. נזקקתי למאמץ גדול של ההכרה כדי להרגיע את גופי, להסדיר את הריכוז המנטלי, להתגבר על כאבים, רגשות והסחות דעת. השתמשתי בתרגול הרוחני כדי להתאמץ להשיג בהירות ואור וגם לימדתי אחרים לעשות זאת.
    בהדרגה התברר לי כי אצל רובנו, עצם המאמץ רק מגביר את הבעיות:
    • במצבים שנטינו להיות ביקורתיים, נעשינו ביקורתיים עוד יותר, בעיקר כלפי עצמנו וכלפי התרגול הרוחני והדרך.
    • במקומות בהם התנתקנו מעצמנו, התכחשנו לרגשותינו, לגופינו ולאנושיות שלנו, המאבק לעבר הארה או לעבר מטרה רוחנית כלשהי רק הגביר את הפירוד.
    • בכל פעם שתחושה של חוסר ערך עצמי או של שנאה עצמית כבשה לה מקום בלבנו היא רק התחזקה עקב המאמץ הרוחני.
    ובכל זאת ידעתי שהתרגול הרוחני איננו אפשרי ללא שפע של מסירות, אנרגיה ומחויבות. אם לא מתוך מאמץ ואידאליזם, מאין אמור כל זה לבוא? מה שגיליתי היה עבורי חדשות נפלאות! כדי להיפתח לעומק, כפי שדורשים חיים רוחניים אמיתיים, אנחנו זקוקים לרוח לחימה מסוג מסוים, כזו שבאה מן הלב. אנחנו זקוקים לאנרגיה, למחויבות ולאומץ לא כדי לברוח מחיינו או לחפות עליהם בפילוסופיה כלשהי, חומרית או רוחנית. אנחנו זקוקים לאומץ של לוחמים שיאפשר לנו להתמודד באופן ישיר עם חיינו, עם כאבינו ועם מגבלותינו, עם שמחותינו ועם האפשרויות העומדות לרשותנו."

    כך עברו על ג'ק קורנפילד 30 שנות מדיטציה. תטא הילינג מאד עוזרת לקצר את התהליך באמצעות מפגש ממוקד עם עצמנו ועם האמונות הלא מודעות המעצבות את מפת חיינו. למרות שהדרך קצרה יותר, זו עדיין דרך. לכן ממש כדאי לעשות אותה בחברה טובה, ובאופן שתמיד משאיר טעם של עוד. זה סוד כוחם של הקורסים. החברותא המשותפת שהופכת את ההתפתחות האישית לחוויה מהנה.

    אם אתם בשלים להתחיל את הדרך, זה מסלול ההתפתחות שאנחנו מציעות.

    בהצלחה ולהתראות, סימה ונגה

    את חושבת שזהו?

    את חושבת שזהו?
    שעכשיו אחרי הטיפול כבר לא אכעס על אמא שלי?
    כששואלים אותי את השאלה הזאת,
    אני מבינה שיש בעיה כי משום מה
    המטופל קיבל את הרושם
    שאני זו שאחראית על הרגשות שלו ולא הוא עצמו.
    אני לא ששה לקחת את האחריות הזאת.
    גם אם נדמה לי שהיה טיפול מצוין,
    ברור לי שחלק לא מבוטל מהריפוי
    הוא החיבור הרגשי של האדם לעצמו
    והאחריות שהוא נוטל על העולם הרגשי
    ש ל ו.
    מיקוד השליטה עובר אליו
    לידיים שלו,
    ולא רק נודד מאמא שלו,
    עליה כעס עד היום והיתה בעיניו
    מקור הצרות שלו,
    אלי המטפלת.
    בספר "שלווה אהבה וריפוי"שלווה אהבה וריפוי
    מאת ד"ר ברני סיגל,
    מסופר על סטודנטית שביקשה לראיין
    אנשים שחוו נסיגה של הסרטן בו לקו.
    מרבית האנשים שענו למודעה היו נשים,
    רובן חקלאיות.
    המראיינת הבחינה שהתכונה המשותפת להן
    היתה אמונה בכושר השיפוט שלהן.
    כששאלה אחת ממושאי המחקר שלה
    כיצד חשה כשהרופא שלה אמר לה
    שהיא חולה סופנית
    אמרה האישה בפשטות "הבנתי שזו דעתו".
    "האם תרצי להרחיב?"
    "טוב," ענתה, "אנחנו רגילים לשמוע
    את כל הדברים האלה מפי מומחים
    מהממשל הפדרלי, הבאים ובודקים את הקרקע.
    הם אומרים לזרע תירס כאן,
    אבל כשזורעים, דבר לא צומח.
    הם אומרים לא לזרוע שם,
    מפני שזה לא יצמח,
    ואת יודעת שזה יצמח יפה.
    לכן את מבינה שהמומחים
    אינם יודעים הכל.
    כשהרופא אמר לי שאני עומדת למות
    בתוך שישה חודשים, אמרתי,
    'מה הוא יודע? הוא רק מומחה!' "
    כבר מזמן הבנתי שאני לא יכולה לגרום לאנשים
    להרגיש רגש כזה או אחר.
    אני יכולה אולי להשרות אותו לזמן קצר
    אני יכולה לעודד ולתת הכוונה
    אבל השינוי הרגשי מתחיל כשמטופלים
    לוקחים את מיקוד השליטה אליהם
    ולא מניחים עוד לאחרים לקבוע
    אם יהיו שמחים או עצובים
    שלווים או עצבניים
    אפילו לא חכמים או טפשים.
    כשמיקוד השליטה אצלי,
    אין שם בחוץ מישהו שמעצבן אותי
    יש אותי שמתעצבנת.
    ואין שום טעם להביא הוכחות
    שהאדם באמת מעצבן
    (תשאלי את האחים שלי,
    הם יגידו שאני צודקת.
    אפילו החברים שלו מסכימים איתי.)
    כי אני מבינה שיש משהו בתוכי
    שמתעצבן. שפגוע.
    שאולי מצפה מאותו אדם להתנהג אחרת
    וכל פעם מתאכזב.
    ולכאורה למדו אותנו שלגיטימי להתעצבן
    או להתאכזב,
    כי אמא או אבא אמורים לעשות עבורנו דברים מסוימים
    ואם הם לא עשו אותם – הם לא בסדר.
    מי אמר איך הם אמורים להתנהג?
    אני.
    לא הם.
    הם מתנהגים כמו שהם חושבים שצריך ונכון.
    בעיניהם.
    כמו שאני מתנהגת וחושבת כמו שנכון בעיניי.

    הסבל נפסק והריפוי מתחיל
    כשמיקוד השליטה חוזר הביתה. אלי.
    אז בפעם הבאה שיישאלו אתכם –
    את חושבת שזהו?
    אני מציעה שתתנצלו אם בטעות נוצר הרושם
    כאילו אתם בעלי הבית של האדם,
    ותשאלו את האדם – מה אתה מרגיש?
    מה את חושבת?

    רוצים לדעת איך להתענג מגילוי היותכם בעלי הבית
    של העולם הרגשי שלכם?
    משחרור כל אותם אנשים שחשבתם שהם
    אחראיים על העולם ברגשי שלכם?
    התקשרו לבורא כל שישנו
    ובקשו שיטמיע זאת בכל תא ותא מתאי גופכם.

    להתראות,

    נגה

    מודעות עצמית בריאה

    לא אשכח אותה.

    היא נכנסה לקליניקה ואמרה

    שנים אני מנסה להיכנס להריון.

    עשיתי כבר הכל, הרופאים לא מוצאים דבר,

    ולמרות זאת אני לא מצליחה להיכנס להריון.

    אמרו שאולי תוכלי לעזור לי.

     

    עצמתי עיניים כדי להתחבר לאנרגיה שלה.

    "ראיתי" בעיני רוחי שבזמן שהיתה ברחם אמה,

    אדם קרוב במשפחה נפטר.

    שאלתי אותה אם היא יודעת במה מדובר.

    היא מיד ידעה.

    סבתה נפטרה במפתיע לקראת סוף ההריון שלה.

    והיא, העוברית, שלכאורה לא ידעה ולא הבינה דבר,

    הסיקה – כשאהיה בהריון,

    אחד ההורים ימות.

    (לתת-מודע יש הגיון משלו).

    שחררנו את האמונה, ותוך חודש היא נכנסה להריון.

     

    זאת דוגמה מאלפת לאופן בו מודעות עצמית

    מאפשרת להניע את החיים בכיוון הרצוי.

     

    מודעות עצמית דוגמה 2

    גלי חום.

    בחורה סיפרה שהיא סובלת מגלי חום תכופים וממושכים.

    בשנה האחרונה תזונתה כללה מזון צמחי בלבד, בעיקר RAW

    שנועד לנקות את הגוף מרעלים ולאזן אותו.

    היא שילבה טיפולים אלטרנטיביים נוספים,

    אך למרות המאמץ הגדול גלי החום נותרו בעינם.

    אמרתי – לפעמים גלי חום קשורים לכעס מודחק, בעיקר על גברים.

    היא חשבה לרגע ואז עלה בה גל חום מציף.

    הגוף שלה אותת בדיוק על מי הכעס…

     

    אני רוצה להתעכב רגע על הנקודה הזאת.

    לפעמים אנחנו ערים לרגש מעיק,

    אבל לא ערים לאופן בו הוא משפיע על הגוף שלנו.

    מודעות עצמית מאפשרת לקשר בין תסמין פיזי לבין רגש או אמונה.

    לכן צללנו לעומק הכעס, מתי נוצר ולמה,

    עד שיכולנו לפתור ולשחרר אותו.

    כבר באותו ערב היתה הקלה משמעותית.

    לפי מיטב ידיעתי, גלי החום חלפו לגמרי תוך זמן קצר.

     

    איך אני יודע/ת אם כבר פיתחתי מודעות עצמית?

    שאלה מעולה!

    הרבה אנשים מרגישים שהם בעלי מודעות עצמית גבוהה.

    קריטריונים שיש לאנשים לגבי מודעות עצמית הם:

    הרבה אנשים אומרים לי – יש לי מודעות עצמית גבוהה,

    אבל אני תמיד מאחר/ת, אוכל/ת יותר מדי,

    מתעצבן/ת על עצמי…

    מבחינתי זו מודעות עצמית חלקית, כלומר,

    אולי אתם ערים לבעיה, אבל לא מספיק כדי לפתור אותה.

     

    האם יכול להיות מצב של "עודף מודעות עצמית"?

    לא מזמן שוחחתי עם אדם שחי בעוטף עזה.

    הוא אמר , "תראי, אני חי במצב לא פשוט

    ובכל זאת ישן טוב בלילה.

    אם תהיה לי מודעות עצמית גבוהה יותר אני חושש

    שכל מיני פחדים מודחקים יתחילו להציף אותי ולפגוע בתפקוד שלי."

    הרבה אנשים חוששים שאם תהיה להם מודעות עצמית

    היא  תציף אותם בכאב על אובדן שחוו,

    על טעויות שעשו, על כישלונות.

    במידה מסוימת אני מסכימה עם החשש הזה.

    להדחקה בהחלט יש צדדים חיוביים.

    לכן, כשעוסקים בנושאים רגישים עדיף לקבל ליווי רגשי הולם

    כך שהעולם הפנימי שיתגלה בפניכם יהיה מאיר עיניים ולא מציף.

     

    מודעות עצמית היא כלי שאני מגייסת כשיש לי קושי

    שאני לא מצליחה לפתור.

    זה רמז עבורי שיש בתוכי משהו שאני לא מודעת לו

    שמבקש תשומת לב עדינה ואוהבת.

    סוג כזה של מודעות עצמית הוא כלי מעולה לניהול החיים.

    ומה שלא מכביד – לפעמים עדיף לתת לו להמשיך לנוח בשקט.

     

    איך מפתחים מודעות עצמית בריאה?

    יש שפע דרכים.

    אני הכי מתחברת לשיטת תטא הילינג.

    חוויתי איתה אינספור שינויים חיוביים עם עצמי ועם אחרים.

    תטא הילינג עוזרת לזהות את האמונות הלא מודעות שמעכבות אותנו

    והיא עושה זאת בצורה מאד מכבדת, תומכת, אוהבת.

    בתטא הילינג הדרך היעילה ביותר לפיתוח מודעות עצמית גבוהה

    היא לשלב בין קורסים לטיפולים אישיים.

    בוגרי הקורסים הבסיסיים

    יכולים להחליף טיפולים עם קולגות.

    וכך, בעודכם עוזרים לאחרים לפתח מודעות עצמית

    תגלו שגם המודעות העצמית שלכם עלתה כיתה.

     

    בעיני, מודעות עצמית מאוזנת יוצרת חיים עשירים, מלאי עניין

    ולא פעם גם קלים יותר.

     

    כמה זמן לוקח לפתח מודעות עצמית?

    אני לא רוצה ליצור רושם מוטעה כאילו מודעות עצמית מתפתחת ברגע.

    האוקיינוס שקיים בתוכנו הוא אינסופי.

    הוא מכיל אמונות נשכחות שיצרנו בילדות ועדיין מנהלות אותנו

    לצד אמונות שירשנו, אמונות ששייכות לעם שלנו, למגדר שלנו ועוד.

    ככל שנלמד יותר על עצמנו, נחווה מודעות עצמית גבוהה יותר

    ואיתה גם את היכולת להשפיע הרבה יותר על יצירת המציאות שלנו באופן מודע.

     

    אם מושך אותך מרחב האפשרויות שיכול להיפתח בפניך בעזרת מודעות עצמית,

    ובתחושה שלך, יש לנו מה לתרום לך,

    נשמח לחשוב אתך בקול רם איך להתקדם.

    להתראות,

    סימה 054-7622545, ונגה

    או צרו קשר כאן.

    תיקון ליל שבועות

    ב-1966 נזעק מאיר איילי,
    חבר קיבוץ יפעת
    מהאופן בו זנחה התנועה הקיבוצית את ארון הספרים היהודי
    לטובת אופיים החקלאי של החגים.
    אחד הרעיונות שהעלה היה לחדש את מנהג 'תיקון ליל שבועות'.

    העניין שיצר, החוויה, השמחה,
    גרמו להפצת המנהג ברחבי הארץ.

    800px-Western_Wall,_Jerusalem,_Shavuot

    בתמונה – המהדרים בתיקון נשארים ערים כל הלילה
    ונפגשים בזריחה בכותל

    מה מתקנים? (התפלפלות קטנה)

    על פי המסורת, התורה ניתנה לעם ישראל בבוקר חג השבועות
    הלימוד הוא הכנה למתן תורה.
    מספר פירושים יש למילה 'תיקון' בהקשר זה:

    1. מקור המילה 'תיקון' הוא בארמית,
    ופירושה בעברית – קישוט.
    הלומדים בליל שבועות הם כמו שושבינים
    המקשטים את הכלה (התורה) לקראת
    כניסתה לחופה למחרת בבוקר.

    2. התקנה = קבלה.
    זוהי התכוננות מרוגשת
    לקראת קבלת התורה, כל שנה מחדש.

    3. תיקון חטאם של בני ישראל
    אשר על פי האגדה במדרש של שיר השירים רבה
    ישנו עד מאוחר ביום מתן תורה
    במקום לצפות לה בכליון עיניים
    עד כי הקב"ה נאלץ להעירם בברקים ורעמים.

    ראו עוד בויקיפדיה

    הזמנה

    השנה יצרנו טרום תיקון

    בערב חמישי, יומיים לפני חג השבועות.

    נפתח את מגילת רות לעיון מחודש
    בקבוצות לימוד קטנות
    כדי לבחון מה אומרות רות ונעמי
    לכל אחד מאתנו.

    נתבל את הלימוד בשירה וגיטרה
    וגם בטקסטים של שירה מודרנית
    הקשורים לחג.

    אם תנוח הרוח, אולי גם נעלה מחזה קטן…

    אנו מזמינות קהל גדול
    לכן נשמח אם תזמינו חברים ובני משפחה

    מידע קונקרטי

    יום חמישי, 9/6/2015. נפגשים בשש בערב ביפעת,
    נתחיל את הלימוד בשש וחצי ונסיים באזור עשר בלילה.

    אנא הביאו מאכל צמחוני
    (דווקא עדיף ללא גבינות…)
    לארוחה משותפת בהמשך הערב.

    התיקון הוא ללא עלות

    סדנה פורימית – בשמחה תמיד

    לפני מספר חודשים קראתי את ספרו של לני רביץ

    ספרו עורר בי השראה להעלות את רמת השמחה והצחוק בחיי
    ובחיי אחרים.

    הסדנה הפעם נועדה לנקות את מה שמפריע לנו לשמוח,

    לחייך מרגע שאנחנו פוקחים את עינינו ועד שאנחנו עוצמים אותן בחזרה
    האם זו משימה יומרנית?
    ב ר ו ר !
    משימות יומרניות הן כיפיות.
    הן מוציאות אותנו מאזור הנוחות, מגדילות את טווח האפשרויות שלנו,
    וכשמצליחים בהן – הללויה!

    הנה סיפור של סימה:

    כשערכנו את ההגהה של הספר הראשון, היינו טירוניות בזוגיות שלנו.
    יום אחד נגה רצתה לשנות נוסח של פסקה שכתבתי.
    מאחר שאני המומחית לכתיבה, רתחתי.
    ניסיתי להסביר לה למה צריך לכתוב את הפסקה כמו שאני כתבתי,
    אבל היא לא הסכימה איתי.
    האגו של ה"מומחית לכתיבה" נפגע,
    והוויכוח על הפסקה עבר למימדים אישיים.
    "את תמיד מחליטה!  אין לי מקום בכלל בזוגיות .., לא עובדת איתך יותר….."
    לא אפרט עוד מפאת הבושה.
    בשלב מסוים לקחתי סגריה ויצאתי בהפגנתיות לחצר.
    ואז, כשהייתי רגע עם עצמי, דמיינתי את הסיטואציה,
    על מה רבנו? על מילה?
    שינוי מילה מאיים על מוניטין המומחית שלי לספרות?
    ואיך נלחמתי על מילה מטופשת כאילו כל חיי תלויים בזה?
    פתאום, יכולתי לראות את ההומור שבסיטואציה ופרצתי בצחוק ביני לבין עצמי.
    עליתי בחזרה הביתה, רגועה, התנצלתי, הבהרתי שהגזמתי והמשכו בהגהה.
    רוצים גם לצחוק במקום לתלות אחד את השני על עץ גבוה?
    מתי? יום חמישי (שימו לב – זה יום אחר מהרגיל) 30/3/2016, בשעות 18-22.
    (למחרת מתחיל קורס סולמייט. משתתפי הקורס מוזמנים להישאר ללון אצלנו.)
    איפה? קיבוץ יפעת.
    עלות? 100 ש"ח.
    הסדנה מיועדת למי שכבר למד תטא הילינג.
    להתראות 🙂
    סימה 054-7622545 ונגה
    להנאתכם מצורפות מסר תמונות מפורימים קודמים,
    עם מעין שלנו למקרה שתהיתם מי היפיופה באמצע
    P1060818
    P1070783

     

    חגיגת סולמייט

    איננו מרבות ללמד את קורס סולמייט.
    אולי בגלל שלקראת הוראת קורס
    אנחנו עוברות מעין פוליגרף של אותנטיות…
    כל מה שעדיין לא פתור לגמרי בזוגיות שלנו
    צף ועולה כדי לוודא שכשנגיע לקורס,
    נאמר רק מילים של אמת.

    מתוך הבנה שזו הדינמיקה,
    יצרנו אתנחתא משובבת נפש
    מסיבת סולמייט בערב היום הראשון של הקורס.
    זו מסיבה פתוחה גם למי שלא למד תטא הילינג.
    אנחנו מביאות שירי אהבה,
    ביחד אנחנו מנתחים אותם
    ואז שרים אותם.

    זה כיף ממש ומוסיף קרבה ושמחה לקורס סולמייט
    שמראש כולו חגיגה.

    המסיבה הקרובה –

    ביום שישי, /1/4/2016 בשעה 19:30 ביפעת.
    המסיבה כוללת אוכל שכולנו נכין

    ושמחה ואהבה שנבשל יחדיו

    🙂

     

    המתנה הכי משמעותית שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו

    היא לחיות חיים שאנחנו אוהבים

    האדם מחפש משמעותבסיום התיכון נתנו לנו לבחור ספר מתנה.
    בחרתי לעצמי את "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנקל.
    לא במקרה בחרתי בו.
    הרגשתי אבודה, מדוכאת. סבלתי יום יום וחיפשתי מוצא…

    מאז חלפו כמעט שלושים שנה.
    עשיתי וחוויתי דברים מדהימים,
    אבל משמעות לא ממש מצאתי.
    מצאתי משהו אחר…

    ***

    ב-2005 הגעתי כמעט בדרך מקרה לקורס התפתחות אישית.
    לא ידעתי מה זה.
    עדיין חשתי סתמיות וריקנות בחיי. ישבתי והקשבתי.
    ואז, המנחה אמר:
    "הכל ריק וחסר משמעות
    וזה ריק וחסר משמעות
    שזה ריק וחסר משמעות."
    (מתוך הפורום של לנדמרק. יכול להיות שבלנדמרק יחלקו על הכינוי "קורס התפתחות אישית".)
    "אבל," הוא הוסיף, "אנחנו מתובנתים תמיד לתת משמעות
    ומשום שאין באמת משמעות לדברים,
    אנחנו יכולים להמציא משמעות שתעצים אותנו."

    הבשורה הזו טלטלה את עולמי.
    אין שום משמעות למצוא?
    צריך להמציא אותה?
    הבנתי שאני לא מבינה, אבל חשתי רטט אדיר של התרגשות!
    הבנתי שהחיים שלי הולכים להשתנות מקצה לקצה!

    בלנדמרק פתחו לי דלת מהחשובות בחיי.
    אלמלא כן, אולי עד היום הייתי שרויה בחור שחור.
    מה שאז נתח אצלי היה לא רק הבנה שכלית,
    אלא הבנה של הלב.
    לב שהיה בשל לשחרר דפוסי חשיבה אומללים בני 20 שנה ויותר
    ולצעוד קדימה, אל הלא נודע.

    היום, כמורה לתטא הילינג,
    אני פוגשת בעיקר נשים שכבר הבינו את חשיבותה של התפתחות אישית
    כדרך לפתור בעיות רגשיות ואחרות.
    הן באות כדי לרכוש כלי יעיל שיעזור להן להתקדם.
    אני נהנית כל כך ללוות את ההתפתחות שלהן.
    (וכמובן גם של הגברים שבוחרים להצטרף :-))
    מתבוננת בהן כמו בפרח שנפתח.
    הן נפתחות לעצמן, לאנשים הקרובים אליהן,
    וגם לרחוקים.

    ברור לי שלא כולם חשו או חשים כמוני,
    אבל יודעת שיש רבים שכן.
    אם אתם חשים כאן פוטנציאל לדלת עבורכם,
    אני מזמינה אתכם לאחוז בידי המושטת,
    ולהתחיל ביחד תהליך של התפתחות אישית.
    יש לנו מספר קורסים
    אותם תוכלו ללמוד בקצב שמתאים לכם.
    כל קורס בונה יסוד נוסף בתשתית אותה אני מכנה
    התפתחות אישית.

    כל הפרטים אצל סימה – 054-7622545
    (אם סימה לא מיד עונה, מומלץ לשלוח סמס)
    או לשוטט באתר ולקרוא על הקורסים.
    מתחילים עם קורס תטא הילינג – יסוד.
    נשמח לדבר אתכם,

    סימה ונגה

    אינטואיציה

    בבית הספר לימדו אותנו שיש חמישה חושים:
    ראייה, שמיעה, ריח, מישוש וטעם.
    לאן נכנסים חושים אחרים כמו חוש הזמן? חוש ההתמצאות במרחב?
    היכולת לקלוט שפות או לזהות פרצופים של אנשים?

    ומה לגבי אינטליגנציה רגשית או אינטואיציה?
    איך בכלל מגדירים חוש?

    על פי ויקיפדיה, "בתחום הפיזיולוגיה,
    החושים הם היכולות של יצורים חיים לקלוט מידע מהסביבה או מהגוף,
    ולהמירו לקוד חשמלי-כימי כדי שהמוח יוכל לעבד אותו."

    לפיכך, חוש הזמן, למשל, איננו באמת חוש, אלא יותר תחושה.
    גם היכולת להתמצא במרחב ולדעת, למשל, איפה הצפון,
    או אם כבר הייתי פה קודם,
    תלויים באופן בו המוח מפענח את הנתונים המגיעים אליו ולא במידע עצמו.
    לכן גם זה לא באמת חוש.

    ומה לגבי אינטואיציה?

    אינטואיציה נחשבת לסוג של חוש "על-חושי".
    הרבה אנשים מתייחסים אליה כסוג של ידיעה שמקורה בתחושה פנימית.
    משום שזו תחושה פנימית בלבד,
    לא פעם מתקשה האדם להחליט האם לסמוך על האינטואיציה או לא.
    זה שיש לי תחושה שהמטוס שאני מתעדת לעלות עליו הולך להתרסק
    זו תחושה אמיתית או רק פחד?
    אם קניתי את המניה הנכונה זה קרה על סמך אינטואיציה או מידע קונקרטי?
    אלו שאלות שקשה קשה מאד לענות עליהן,
    כי בסיס הנתונים עליה נסמכת האינטואיציה לרוב נסתר מחמשת החושים האחרים.

     על מה יכולה להסתמך האינטואיציה?

    גישות רוחניות רבות מאמינות שהעולם שלנו מורכב מהרבה יותר מאשר חומר.דרכו של הגשש
    שיש בו רבדים אנרגטיים רבים
    שהרטט שלהם מהיר מדי מכדי שהעין הרגילה או האוזן הרגילה יקלטו.
    למעשה, תורות רוחניות עתיקות יומין מאמינות שקיים קשר בין הדברים.
    בין כל שישנו.

    בספר "דרכו של הגשש", מספר טום בראון איך למד להבין את חיות היער
    ובהמשך גם לתקשר איתן.
    איך, בשעת הצורך,
    הוא מבקש את רשותה של חיה מסוימת לצוד אותה
    ומקבל את הסכמתה.
    הדבר נשגב מבינתי, ועם זאת כל כך הגיוני.
    רוח אחת מפעמת בין כל הדברים,
    והיא יכולה לשאת בכנפיה מידע דרך חושים מעודנים יותר מאשר חמשת החושים המוכרים.

     

    גם קית' שרווד, מספר בספרו על "יכולת הקשבה שנייה"
    שמאפשרת לקבל מידע באמצעים מעודנים יותר מאשר חמשת החושים.ריפוי וצמיחה רוחנית באמצעות הצקרות
    שרווד מרבה לדבר על הצ'קרות ועל העבודה עימן.
    הוא נותן כלים לפיתוח האינטואיציה ו"ההקשבה השנייה"
    שיכולים להפוך אותה לכלי לכל דבר.

    ואני יודעת שהאינטואיציה או ההקשבה השנייה שרירה וקיימת.
    למשל, אני זוכרת מפגש מרגש שהיה לי –
    נפגשתי לסשן אדם ששטח בפני סיפור חיים מרתק,
    שמעולם לא חלק עם איש מחשש שיחשבו שהשתגע.
    לאורך הסשן כל הזמן שמעתי בתוכי קול שאמר – תני לו את הסשן בחינם.
    מתוך המעט שזכיתי להכירו, הנחתי שלא יסכים לכך,
    אבל משום שהקול היה חזק וצלול כל כך,
    בסוף המפגש אמרתי לו את מה ששמעתי.
    הוא אמר – מה פתאום. עבדת – מגיע לך כסף.
    אני נותן לך את כל מה שיש לי בכיס.
    אמר, ויצא.

    אחרי שהלך ספרתי את הכסף שהשאיר לי.
    היו שם 50 ₪ פחות ממחיר הסשן.
    כנראה שלא היה לו מספיק כסף בכיס, וככה –
    הוא יצא נדיב, ובו זמנית נחסכה לו פאדיחה…

     אז מה זו בעצם אינטואיציה אמיתית?

    זוהי הקשבה לקולות הבלתי נראים של העולם הזה.
    הקולות שכביכול מגיעים מהעולם שמעבר. מעבר למה?
    מעבר לחמשת החושים.
    עכשיו נותר ללמוד להבחין בין קולה של אינטואיציה לבין המחשבות או הפחדים שלנו.
    וזה כבר עניין למאמר אחר…

    השלוקר שלי ואני

    סימה שאלה – "מה את רוצה ליום ההולדת שלך?"

    חשבתי לרגע ועניתי כמוצאת שלל רב – "שלוקר!"שלוקר

    (למי לא מכיר/ה, שלוקר זה מאין נאד מים

    שיוצאת ממנו צינורית לשתייה.

    שמים אותו בתרמיל וכך אפשר לשתות מתי שרוצים,

    בלי לעצור כדי להוריד את התרמיל ולהוציא בקבוק מים.

    זאת אחלה המצאה, אולי אפילו ישראלית.)

    סימה – "אני לא קונה לך שלוקר."

    אני – "למה?"

    "כי אין בזה שום דבר רומנטי.

    כל השלוקרים נראים אותו דבר

    ואין פה שום דבר אישי או מיוחד."

    "אבל תחשבי שאני הולכת במדבר, צמאה,

    ואז לוקחת את הפיה, מרווה את צימאוני,

    וחושבת לעצמי –

    את המים האלה נתנה לי האהובה שלי!"

    לא עזר כל מה שאמרתי,

    סימה עמדה על דעתה עד שלבסוף

    קניתי את השלוקר שלי בעצמי.

    מאז, בכל פעם שאני מטיילת אני חושבת

    איך סימה פספסה הזדמנות לקנות לי משהו כל כך אינטימי

    שאני כל כך נהנית ממנו…

     

    לאהוב מישהו זה לאהוב אותו בדרכו.

    לאהוב מישהו בדרכו אין פירושו שאני מקריבה את עצמי

    או מוותרת על מי שאני.

    זה אומר שאני מוכנה לנהל מערכת יחסים עם אדם נוסף

    להכיר את העולם שלו,

    להתייחס בכבוד לעולם שלו,

    ולאפשר לו להכיר את העולם שלי.

     

    בספרו "בשמחה תמיד" כותב לני רביץ בעמוד 14:בשמחה תמיד

    "בשיעור הראשון שלי באימפרוביזציה

    הבמאי שלנו אמר:

    "יש חוק אחד בל יעבור באימפרוביזציה:

    אתם צריכים להתמקד בהפיכת השותף שלכם לכוכב."

    … זה היה מסר חשוב מבחינתי.

    קודם לכן חשבתי שכשחקן תמיד אזכה

    בכל תשומת הלב ותשואות הקהל.

    הבמאי נתן לנו כלי לחיים.

    תארו לעצמכם שאתם קמים בבוקר עם הגישה הבאה:

    "היום אזכה לשרת את בן /בת הזוג שלי/הילדים שלי/

    החברים/הלקוחות/הבוס… ולהפוך אותם לכוכבים

    בדרך זו או אחרת."

    אני יודע שזה נשמע נאיבי ולא מציאותי,

    אבל אני רוצה שתקשיבו למבוגר כמוני –

    החיים הטובים ביותר,

    בעלי העוצמה הרבה ביותר

    הבריאים והמאושרים ביותר,

    הם חיים שבהם משרתים אחרים

    ומשפרים במידת מה את חייהם."

     

    תודה לני, מצעירה כמוני 🙂

  • Announcement Scroller