זהירות בור טיפולי!

מה זה "בור טיפולי?"

בור טיפולי כשמו כן הוא – מקום שאורב לנו בכל טיפול ואפשר בקלות ליפול לתוכו.
יש כל מיני בורות טיפוליים. היום אני רוצה לדבר על זה שנקרא – הצורך לדעת ולייעץ.

הכי קל לי להדגים אותו דרך פגישה שקיימתי לאחרונה בנושא חרדת ביצוע.

פנתה אלי אישה מצליחה, מוערכת, וכך אמרה – 

"יש תחומים בחיים שבהם אני מרגישה מאד בטוחה ביכולות שלי ואז אני עושה בקלות את כל מה שנדרש ועל הצד טוב ביותר. אבל יש תחומים שבהם אני לא יודעת בדיוק מה צריך לעשות ואיך, ואני רואה שממש לא בא לי עליהם. ואם אני כבר נאלצת לעשות משהו שלא נוח לי איתו – פתאום צצים לי מלא סידורים דחופים שלא סובלים דיחוי ואני גם חייבת כל רגע לבדוק מה קורה במקרר… העיקר לא להגיע לזה.

אני מבינה שיש לי צורך עז להצטיין בכל דבר שאני עושה ושכל ביצוע שעלול להיות בינוני ממש מרתיע ומייאש אותי ושבגלל זה אני נמנעת מהרבה דברים אז אני מבינה את הצורך לפתור את התחושה הזאת אבל מצד שני אני לא רוצה שבגלל הטיפול אאבד את היכולת שלי לקבל ציון 100 עגול."

עכשיו, אם בזמן שקראתם את הדברים שהיא אמרה עברה לכם המחשבה – "אבל לכולם לוקח זמן ללמוד, וזה בסדר לא לדעת הכל, ותראי לאיזה הישגים כבר הגעת, ובואי נלמד אותך מהי סבלנות…" – וואי וואי וואי. יש סיכוי גבוה ששרפתם את עצמכם כמטפלות או מטפלים שלה. הבינו, כולם, כולל היא עצמה, יודעים שהיא חכמה ומוכשרת. היא לא באה אליכם כדי לשמוע את זה. היא באה כי היא רוצה להבין מה גורם לה להתייאש כבר בהתחלה במקומות שבהם היא לא מצטיינת כמו שהיתה רוצה להצטיין.

נמשיך בסשן.

שאלתי – "מה יוצא לך מזה שאת נרתעת או מתייאשת מדברים שלא מצליחים לך כמו שאת רוצה?"

לקח לה זמן עד שאמרה, "אמא שלי תמיד אמרה שהלימודים לא חשובים בעיניה. כשהייתי מקבלת 100 – זה לא גרר שום פרגון מצדה. אז אולי כשקיבלתי ציון יותר נמוך והרגשתי רע עם עצמי היא כן התייחס אלי. אבל האמת היא שגם זה לא עזר. הלימודים באמת לא היו חשובים בעיניה."

ליתר ביטחון עשינו בדיקת שריר: "כשמשהו לא מצליח אני חייבת להרגיש רע כדי לקבל תשומת לב מאמא". יצא כן. לכאורה מצאנו משהו חשוב והנה אנחנו בדרך לפתרון, אבל שפת הגוף שלה העידה ששום דבר משמעותי לא נפתח ושאין לנו עדיין כיוון. 

מה זה אומר על בדיקת השריר, אפשר לסמוך עליה או לא? זה אומר שבדיקת השריר היא כלי. וכמו כל כלי – צריך להכיר את המגבלות שלה כדי לעבוד איתה בצורה מושכלת ולא להסתמך עליה בתור כלי בלעדי. למעשה, בדיקת השריר היא רק אחד מ-3 רכיבים. השניים האחרים הם:

1. האינטואיציה או החיבור לבורא, 
2. שפת הגוף של מטופלת או הדברים שהיא אומרת.

שתקתי כדי שתוכל להמשיך לפשפש בתוכה, ואז היא ספרה שכשהיתה מבקשת מאמא שלה עזרה בהכנת שיעורי הבית, אמא היתה נותנת תשובה "מרוחה" כזאת. "לא חדה" כדבריה. ושזה נורא עצבן אותה. אז בדקנו – "לעשות משהו בצורה לא מושלמת זה להיות כמו אמא."
– "כן.
– "בגלל זה כשיש פער בין מה שאני רואה שאפשרי לבין מה שאני מצליחה בפועל אני חייבת להרגיש רע עם עצמי."
שוב יצא כן, אבל גם הפעם – שפת הגוף שלה העידה שהיא לא רואה עדיין את האור בקצה המנהרה ושלא כדאי להמשיך בכיוון הזה.

למה אני מספרת את כל זה?

כי זיהיתי כמה קל לי להיתפס ל"תגליות" שלי ולנסות להוכיח שהן נכונות כדי לספק את הצורך שלי להרגיש שאני יודעת מה אני עושה ושולטת במצב. הצורך הזה עלול למסך את הקריאות ולהפריע לי להיות בעולם שלה. זה הבור הטיפולי. ברגע שזיהיתי אותו יכולתי להניח לאמונה הזאת ולחזור לחפש בראש פתוח. 

שאלתי – "מה ההבדל בין התחומים שבהם את מרגישה בנוח לאלה שלא?"

היא ענתה – "ההבדל הוא במרחק שאני נמצאת בין הרמה שאני מכוונת אליה לבין היכולת שלי כרגע. למשל, כשלמדתי מתמטיקה, נתנו לי תרגילים מותאמים לרמה שלי כך שיכולתי תמיד לקבל 100. זה היה נפלא! אבל בתחומים כמו ציור, נגינה, טיפול – הפער בין היכולת שלי כרגע לבין מה שאני רואה שאפשרי – גומר אותי."

באותו הרגע נדלקה בראשי נורת תובנה. כזאת . שאלתי "ומה יקרה אם תחלקי את היעד הגדול שלך ליעדי ביניים כמו שעשו לך בשיעורי המתמטיקה?"

הייתי בטוחה שעליתי על רעיון גאוני! אלא שלפי התגובה שלה הבנתי שהפעם ממש נפלתי לבור של "לדעת ולייעץ". למרות שלכאורה שאלתי שאלה פתוחה, בפועל עמד מאחוריה פתרון משלי שבכלל לא התאים לצורת החשיבה שלה. אתם רואים כמה קל ליפול לתוך הבור הזה?

חזרתי בי מההצעה וביקשתי שוב להבין "מה ההבדל בין התחומים שבהם את מרגישה בנוח לאלה שלא?"

הפעם עלתה תשובה אחרת. היא ספרה שבכל פעם שמצפים ממנה לתוצאה שהיא לא יודעת איך לספק, זה גומר אותה כי היא מרגישה שאין לה ערך לתת לאנשים. 

אז שאלתי – למה לדעתך אנשים פונים אלייך בתחומים האלה שבהם את לא מרגישה בנוח?

"כי הם מצפים ממני לפתור להם את הבעיה בצורה מוצלחת, מעל ומעבר למצופה. והם מצפים שהפתרון יהיה מיידי." 

תוך כדי שהקשיבה לעצמה יכולתי לראות שמשהו בתוכה זז. נפתח. זה היה רגע עדין וקסום. אל תוך הקסם הזה הצעתי לבקש מהבורא להראות למה אנשים באמת פונים אליה. איזו איכות הם מבקשים במפגש איתה. 

זה היה רגע משחרר ממש. פתאום היא ראתה שאנשים לא מבקשים ממנה להיות משהו אחר ממה שהיא כבר. שהם מחפשים את ההקשבה שלה לצרכים שלהם, את סיעור המוחות בניסיון לפתור ביחד את הדברים ושהם בוחרים בה כשהם ערים לרמת המומחיות הנוכחית שלה.
פתאום היא יכלה לראות את כל תחומי החיים שמהם נמנעה באור אחר לגמרי. נטול מתח. באופן מפתיע הדברים נראו מהנים, שאפשרי לעשות אותם לשם החוויה עצמה ולא לצורך התוצאה. היא יכלה לראות שבכל תחומי החיים שלה, פעם שהיא משחררת את התוצאה ומתמקדת בדרך, בדבר עצמו, כל תוצאה שמגיעה היא טובה ושלא פעם התוצאה מצוינת ממש. ולעומת זאת, כשהיא מתמקדת בתוצאה ונלחצת ומאבדת את עצמה – כולם מפסידים. 

איזה יופי!

מאחלת לכולנו שתמיד נזכור את הבור הזה ונדע להישמר מפניו בחדר הטיפולים וגם בחיים. מוזמנים לשתף כאן רשמים ותגובות.